לים אין גבולות. מינים חדשים מהגרים לימים אחרים מידי שנה ומתבססים להם במקום החדש. אין שומרים בכניסה ולא חיילים. מי שישרוד יישאר.
בחודש האחרון קשה לכולנו למצוא נחמה. אבל יש מקום אחד בו קיוויתי למצוא אותה. מקום שלא שמעו בו על מה שמתרחש, שחי את היום יום כרגיל, וגם יודע סערות גדולות מידי פעם, הים התיכון, הפלא שאנחנו חולקים עם עזה לבנון ומצריים. דווקא עכשיו, בצל המלחמה, או פשוט בגלל שהחורף כבר ממש בפתח הוא יפה במיוחד.
אוקטובר נגמר, היה כלא היה. אחרי שבוע שלא יצאתי מהבית לקחתי את עצמי למקום האהוב עלי, הים. אני פוקדת את המקום בכל יום שמאפשר. כעת, כשהעבודה שלי כצלמת הפכה לפחות חיונית, מתאפשר לי הרבה. חרשתי את הים ממכמורת ועד לנווה ים, ופגשתי את הים התיכון בשיא תפארתו. משתנה מיום ליום, מחוף לחוף, שומר על טמפרטורה חמימה לעונה ומציע חיבוק מנחם לכל מי שמוכן להירטב.
מי שחי את הים יודע, אוקטובר זה ים פלטה, המים שקטים. הרוחות המזרחיות משטחות את הגלים, והרוחות הצפוניות מצלילות את הים לכדי ראות שלא מביישת את מפרץ אילת. היו ימים שראיתי כל כך רחוק שממש הייתי גאה בו בים התיכון שלנו.
אנחנו חולקים את הים התיכון עם עוד עשרים מדינות, ועל כך שמו בלטינית – mediterraneus שמשמעו מרכזה של הארץ, או בין יבשות. האמת היא, שהים שלנו הוא באמת ים מיוחד, כאן, במזרח הים התיכון, המים חמים יותר, מלוחים יותר ועניים יותר בנוטריינטים. כאן ב”מדבר הימי” יש כל כך הרבה!
בשלושת השנים האחרונות למדתי ביולוגיה ימית במכמורת וכך נרקם לו סיפור האהבה שלי עם הים התיכון. לפני כן, לא יצא לי להכיר אותו באמת. מבחינתי מפרץ אילת היה היעד היחיד לשנרקול וצלילה בארץ. הלימודים, והקרבה לים אפשרו לי ואילצו אותי להכיר אותו מקרוב. עד שלא למדתי בדיוק איפה, איך ומתי לא ידעתי כמה שווה לנסות. העולם שגיליתי מתחת למים הפתיע אותי ואני בטוחה שיפתיע גם את רובכם.
לקחתי על עצמי פרויקט קטן, ועקבתי לפרטים אחר בעלי החיים שראיתי, נדדתי בכל פעם מחוף לחוף ושמתי לב לשינויים הקטנים והמופלאים.
פרויקט שנרקול אוקטובר נובמבר 2023
את פרויקט השנרקולים שלי התחלתי כשלקחתי את אמא שלי ואחי לחוף מעיין צבי לסיור אחר גיטרנים. כעת, כאשר חבר שלי שהוא מומחה לגיטרנים גויס למילואים נאלצתי להסתמך רק על המלצותיו. קיוויתי שנצליח למצוא אותם בקלות ואכן, תוך שניות ספורות מצאנו את הגיטרן הראשון נח במפגש הים עם החוף ספק משתזף בשמש ספק נגרר לשם בעל כורחו. כאשר מתקרבים מבינים שאין הוא קורבן של המצב, הוא בחר להיות שם, ומבחירה הוא גם בורח בזריזות מפעימה פנימה אל תוך הים ונעלם. הים שטוח ורגוע, לקחנו מסיכה וסיירנו במים הרדודים, שלושים ס”מ, חמישים ס”מ עומק, ושם הם היו, גיטרנים אטלנטיים צעירים מתעופפים להם במים הרדודים, חלקם מרחפים מעל החול, חלקם שוחים פנימה וחלקם יוצאים לתפוס לרגע שמש. התופעה הזאת מרגשת במיוחד מכיוון שלא תועדה בעוד מקום בעולם. מסיבה שעדיין לא ידועה למדע הגיטרנים יוצאים מהים לקו החול הרטוב ושוהים שם במשך זמן קצר, תופעה זאת תועדה במספר חופים חוליים בארץ מהקריות עד שמורת אבטח שבדרום. כעת בנובמבר, כבר קשה יותר להבחין בהם ובקרוב יעזבו את החוף המוגן ויצאו אל הים הגדול להצטרף אל הגיטרנים הבוגרים.
מחוף מעין צבי המשכתי לחוף דור המופלא והשקט, ומשם לנווה ים ולקיסריה, המגרש הביתי שלי. משם למכמורת, שמורת גדור, חוף הבונים, חוף אולגה והריף הנדיב בחדרה וחזרתי לחופים האלה שוב ושוב. בעצת אבא שלי, מתעד מדופלם, פתחתי יומן שנרקולים ותעדתי מה ראיתי בכל חוף וחוף ואלו הם הממצאים.
ים של דגים, להקות גדולות ומרשימות של דגי ריף הים התיכון האהובים עלי.
אובלד שחור זנב מתלהק בכל פינה ושוחה בכוראוגרפיה מושלמת, להקות של קטנטנים לצד להקות בוגרים. בקיסריה סרדינית נקודה מתגבשת בלהקת ענק, בין הסלעים מציצים דקרים טורפים ומעיזים להביט אלי בעיניים חשדניות. כשהתקרבתי עוד, הם נעלמו אל תוך נקיקי הסלע שלהם. טווסונים קטנים מנשנשים בין אצות על גבי הסלע ומקשטים את הים בצבעוניות עדינה. קיפונים, או אם תרצו דגי הבורי, סורקים את פני המים בחיפוש אחר מזון. גרזינון הכוכים שוחה בלהקתו בכוכים החשוכים ובמערות בין הסלעים. חשופיות מתחילות למלא את המים אט אט, בקיסריה עלעליות ירוקות כבר פזורות על רוב הסלעים. זכיתי גם במפגש עם צבי ים ירוקים צעירים, סולית ים תיכון שנראית כמרבד קטנטן מסתווה בחול, טריגון חד אף מרחף לו במים בזריזות ונעלם, ומפגש מרגש במיוחד עם דיונון הרוקחים. הוא נח לו בחול, מתחזה לסלע ולבסוף כשהבין שאני שם כדי להשאר יצא להצטלם והתלהב מהשתקפותו בעדשת המצלמה שלי.
בין בעלי החיים האהובים והמבוססים של הים התיכון אפשר לזהות בקלות מינים רבים שהגיעו אלינו הישר מתעלת סואץ. התעלה שנחפרה לפני כמאה חמישים שנה פתחה דלת להמון שינויים ובין היתר גרמה לפלישה הימית שנחשבת לנרחבת ביותר בעולם! הן מבחינת מספר המינים הפולשים שתועדו והן מבחינת הכמות שלהם. היום כשתטבלו את הראש במים לא תוכלו לדעת מי היה פה קודם, מי מהגר ומי דייר קבוע, מי כאן לתקופה ומי כאן כדי להישאר. הפלישות מעסיקות את הביולוגים הימיים שעות נוספות, הם חוקרים את ההשפעות שלהם על המינים הקבועים והשינויים שנגרמים בעקבות הגירתם, חלק מההשפעות ידועות והיקפן גדול ואת חלקן יגלו רק בעתיד.
המהגרים
בין המהגרים ניתן למצוא בקלות את הסיכן הצמחוני שהיגר לים התיכון וראה כי טוב, אי אפשר לפספס אותו שוחה בריף במים הרדודים. דגי התוכי לא כאן בהמוניהם אבל זכיתי לפגוש בכמה גדולים במיוחד בעומק. גם זהרונים תוכלו למצוא בין הסלעים, גם הם לא היו פה קודם. וכך גם הדיאדמות, קיפודי הים השחורים שאמנם באילת עברו משבר רציני אבל כאן אפשר למצוא אותם בכל ריף בין הסלעים. חשופיות יפות ושמנמנות ממין זרית טבעתית זוללות על גבי הסלע בולטות בצבעוניותן. עוד מין פולש מיוחד מים סוף הגיע אלינו, בו נתקלתי בים התיכון לראשונה: שפמיות ארסיות או בפי הדייגים, “נסראללה”. למה? בזכות קוציו הארסיים שפגעו בדייגים כאשר נתפסו ברשתות שלהם. אז אם תראו כדור מתגלגל בקרבת החול ומשנה צורה אלו מאות פרטים צעירים השוחים יחד בלהקה מלוכדת! התקרבו והביטו בזהירות בלהקה המרשימה. כמו כן לא תרצו לפספס את הטריגון הנקוד היפיפה קרוב משפחתם של הכרישים, מרחף לו במים או נח על גבי החול.
וכך אני מתבוננת בהם. חיים פה בשלום, סיכן צמחוני מים סוף עם דקר טורף מהים תיכון, דג התוכי – פולש טרי ביותר שתועד לראשונה ב2001, וטווסון קטן, כולם חולקים את אותו הסלע שהפכו לבית. כמובן שלא הכל הרמוני, יש טריטוריות והתבססות של מינים על חשבון מינים אחרים, יש כאלה שניסו להתבסס כאן ולא שרדו וכאלה שעל מנת לשרוד הכחידו מינים שלמים. אפשר להגיד שבמאה חמישים השנים האחרונות הים התיכון שינה את פניו. כיום חיים כאן מינים מהגרים שהתאקלמו, התבססו ושינו את פני השטח.
הכרישים באים
והנה כבר נובמבר בשיאו, החורף בפתח ויש תצפית אחת שלה אני מחכה. אני ועוד כמה פריקים של ים שתוכלו זהות אותם רק אם תגיעו בשש בבוקר לחוף נחל חדרה. הפריקים האלה ואני מחכים בכל שנה בקוצר רוח לבואם של הכרישים. כן כן, אם זאת פעם ראשונה שאתם נחשפים לתופעה אני מניחה שאתם נרגשים מאוד ושואלים את עצמכם, זה לא מסוכן? ואם אתם כבר מכירים את התופעה אתם בטח מחכים להם בדיוק כמוני. כל חורף מביא איתו עשרות כרישים לתחנות הכח בארץ בעקבות המים החמים הנפלטים מהתחנות בחדרה אשדוד ואשקלון. חדרה היא מוקד המשיכה העיקרי בו נצפים הכרישים מידי שנה. המים חמים בכעשר מעלות יותר ממי הסביבה ובנוסף מוזרמים בזרם חזק שיוצר ריכוז חמצן גבוה. מסתבר שכבר לפני עשרים שנה אפשר היה לראות כרישים בתחנות, עפרורי, סנפירתן ואף פטישנים, אך לצערנו האחרונים כבר לא נראים כלל בים התיכון. לשמחתנו שני המינים האחרים מגיעים גם מגיעים. כריש סנפירתן הוא כריש חופי המגיע לגודל של כשלושה מטר אך בחדרה נצפים לרוב בגודל של כשני מטר. כריש עפרורי הוא גדול יותר ומגיע עד לארבעה מטרים. הכרישים מבלים כאן את החורף ומתחילים לעזוב עם עליית הטמפרטורות לקראת מאי. מאיפה הם באים ולאן הם הולכים החוקרים עוד לא ממש יודעים.
באופן כללי הכרישים אינם מסוכנים לבני אדם, אנחנו לא הטרף הטבעי שלהם, אך כמובן שבטבע כמו בטבע אין חוקים. לא מומלץ להכנס לתוך המים אם אתם לא מיומנים ואין לכם ציוד מתאים. הכניסה לשפך עצמו אסורה, הזרמים באיזור חזקים מאוד והראות לקויה.
אז בינתיים נרשמה תצפית ראשונה של כרישים בודדים שנצפו בעזרת רחפן בחדרה. למפגש המרגש אנחנו עוד מחכים. עקבו בשקיקה אחר הדיווחים, תוכלו למצוא דיווחים על הכרישים בעמוד הפייסבוק של כרישים בישראל. ובנוסף העמותה מעבירה סיורים כשהעונה מתחילה ומומלץ לשריין לעצמכם מקום.
גם בעמוד האינסטגרם שלי תוכלו למצוא דיווחים בזמן אמת על הכרישים ולצפות בתמונות וסרטונים נוספים מהים התיכון היפה שלנו.
מקווה שגרמתי למישהו מכם להסתקרן. תעשו לעצמכם טובה, קחו מסכה ושנורקל ולכו לים. לא צריך להכנס עמוק בשביל לגלות אותו. אם יש לכם חששות ושאלות, אם ראיתם משהו מגניב ובא לכם לספר לי אני זמינה באינסטגרם לכל התייעצות.
